פרסומים חוזרים, סרטונים והודעות ברשת – איפה עובר הגבול בין ביקורת לגיטימית לבין רדיפה אישית הפוגעת בשלוות הנפש? בעידן הרשתות החברתיות כל אדם יכול לפרסם הכול – אבל לא כל מה שמותר טכנולוגית הוא מותר חוקית. פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בכפר סבא ממחיש כיצד פרסומים חוזרים, בעלי אופי פוגעני, עשויים לחצות את הגבול שבין לשון הרע לעולמות ההטרדה מאיימת, ולהביא למתן צו הגנה מיידי נגד המפרסם.

פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב מדגיש שוב – גבול חופש הביטוי ברשת החברתית עובר במקום שבו נפגע שמו של אדם. במקרה זה, בית המשפט קבע כי גולשת ששיתפה סרטון שקרי ומכפיש, שבו יוחסו לאיש ציבור מעשים פליליים חמורים, תשלם לו פיצוי בסך 160 אלף שקלים, לאחר שנקבע כי פעלה בכוונת זדון.

בבית משפט השלום נדונה תביעה הדדית בין מנהלת צוות פקחים בחברת דן לעובד הכפוף לה. היא תבעה בטענה שהגיש נגדה תלונת שווא על הטרדה מינית, והוא תבע על כך שכינתה אותו "חתיכת הומו". השופטת קבעה: האמירה אינה ראויה אך לא מהווה הטרדה מינית; מנגד, עצם הגשת התלונה מוגנת בחוק. שורה תחתונה: שתי התביעות נדחו.

פסק דין שניתן לאחרונה חושף עד כמה מהר יכול אדם למצוא את עצמו במרכז "לינץ' דיגיטלי" – אך גם את הקושי להוכיח לשון הרע ברשתות החברתיות.

בית משפט בירושלים קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע על שימוש בכינויים "חמאסניק", "תומך נוחבות" ו "תומך טרור" במהלך ויכוח פוליטי סוער בפייסבוק...

תביעת השתקה בעקבות פסק הדין בעניין נתנאל וקנין ונחל האסי

על ההבדלים שבין ביקורת צרכנית לגיטימית ומוגנת בהגנת תום הלב, לבין לשון הרע על עסקים, ודוגמה קטנה מהפסיקה האחרונה

מאמר קצר על ההבדל בין ביקורת צרכנית לגיטימית לבין פרסום לשון הרע

האם תלונה במשטרה יכולה לשמש כעילה לתביעת לשון הרע?