top of page

כשהסכסוך בין השכנים הפך לתביעת לשון הרע: הצלחה למשרדנו בבית המשפט

תמונת הסופר/ת: Shai Engelberg
Shai Engelberg
12 במאי
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: 21 באוק׳

קללות, האשמות חמורות וסכסוך שכנים שהגיע לבית המשפט. כיצד נקבע הגבול בין ויכוח מכוער לבין פרסום המקים אחריות לפי חוק איסור לשון הרע, ומה ניתן ללמוד מפסק הדין שבו יוצג התובע על ידי משרדנו?

סכסוכי שכנים הם לא עניין נדיר. רעש, חניה, שימוש ברכוש משותף או יחסים עכורים בין דיירים עלולים להפוך גם את המפגש האקראי בחדר המדרגות לעימות לא נעים.

אבל מה קורה כשהוויכוח כבר אינו מסתכם בחילופי דברים קשים, אלא גולש להאשמות כמו "גנב", "נרקומן" או "סוטה"?


האם מדובר בסך הכול בקללות שנאמרו ברגע של כעס, או בפרסומים שעלולים להקים אחריות משפטית?

השאלה הזו עמדה במרכז תביעת לשון הרע שבה ייצג משרדנו את התובע, ואשר הסתיימה בפסק דין של בית משפט השלום בבאר שבע, בחודש מאי 2026.


תביעת לשון הרע סכסוך שכנים

כשהמילים הופכות לחלק מהסכסוך


במרכז ההליך עמד סכסוך שכנים שבמסגרתו הוטחו בלקוח משרדנו ביטויים פוגעניים במיוחד.

בין היתר, יוחסו לו מעשים פליליים והתנהגויות פסולות באמצעות כינויים והאשמות חמורות, לרבות טענות בדבר גניבה ושימוש בסמים.

לא מדובר רק באמירות שאינן נעימות לאוזן.

כאשר אדם מתואר בפני אחרים כגנב או כמי שמבצע מעשים פליליים, הפרסום עלול להשפיע על האופן שבו סביבתו תופסת אותו. הדברים מקבלים משנה משמעות כאשר מדובר בסביבת המגורים שלו, שבה המפגשים בין השכנים נמשכים גם לאחר שהוויכוח מסתיים.

בעקבות הדברים הוגשה באמצעות משרדנו תביעת לשון הרע.


לא כל קללה היא לשון הרע. אז היכן עובר הגבול?


אחד הדברים שחשוב להבין בדיני לשון הרע הוא שלא כל ביטוי מעליב, בוטה או חסר נימוס מקים בהכרח עילת תביעה.

בתי המשפט נדרשים לבחון את תוכן האמירה, את ההקשר שבו נאמרה, את הדרך שבה האדם הסביר עשוי להבין אותה ואת השאלה האם התקיים יסוד הפרסום לפי החוק.

יש הבדל בין עלבון כללי שנאמר בעיצומו של ויכוח לבין אמירה המייחסת לאדם מעשה פלילי או התנהגות שיש בה כדי להשפילו או לבזותו בעיני אחרים.

במקרה שבו טיפל משרדנו, בית המשפט קבע כי הביטויים שנבחנו היו בעלי אופי מבזה ומשפיל, וכי ההאשמות החמורות שיוחסו לתובע נכנסות לגדר לשון הרע.

ההכרעה ממחישה עיקרון חשוב: גם כשיש סכסוך אישי בין הצדדים, אין בכך היתר בלתי מוגבל לפרסם האשמות פוגעניות כלפי אדם אחר.


ומה לגבי הטענה שהדברים נאמרו בתום לב?


העובדה שאדם כועס, פגוע או משוכנע בצדקתו אינה מעניקה לו באופן אוטומטי הגנה מפני תביעת לשון הרע.

חוק איסור לשון הרע מכיר בהגנות שונות, ובהן הגנת אמת הפרסום והגנות תום הלב, אולם לכל אחת מהן תנאים משלה.

במסגרת ההליך נבחנו גם טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת.

בית המשפט לא קיבל את הטענות שנועדו להצדיק את הפרסומים שנמצאו פוגעניים, ובין היתר לא הוכח הבסיס העובדתי להאשמות החמורות שהופנו כלפי התובע.

חשוב להדגיש: עצם העובדה שפרסום נאמר במהלך סכסוך אינה שוללת כשלעצמה את האפשרות לקיומה של הגנה משפטית. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, תוכן הפרסום והראיות.

אולם כעס או מתיחות בין שכנים אינם תחליף להוכחת התנאים הנדרשים בחוק.


היעדר הוכחת אמת בפרסום

גם מה שלא הוכח חשוב להכרעה


ניהול תביעת לשון הרע אינו מסתכם בהצגת אמירות פוגעניות ובדרישה לפיצוי.

על התובע להוכיח את יסודות העילה, לרבות עצם הפרסום, ואילו טענות בדבר פרסומים נוספים מחייבות תשתית ראייתית מתאימה.

בהליך זה לא כל טענה בדבר הפצת הדברים הוכחה. בין היתר, לא הוכח הפרסום הנטען באמצעות הודעות בקבוצת וואטסאפ.

המשמעות היא שבית המשפט הבחין בין הפרסומים שהונחה לגביהם תשתית ראייתית מספקת לבין טענות שלא הוכחו.

זו הבחנה מעשית חשובה במיוחד בעידן שבו חלק גדול מהסכסוכים מתנהל גם בהודעות, בקבוצות ובמדיה הדיגיטלית.

לא די לטעון שאמירה מסוימת הופצה. צריך להיות מסוגלים להראות מה פורסם, למי, ובאילו נסיבות.


מה פסק בית המשפט?


בסופו של ההליך התקבלה התביעה בחלקה, והנתבעת חויבה לשלם ללקוח משרדנו סכומים המצטברים ל-11,000 ש"ח:

  • 7,500 ש"ח – פיצוי בגין לשון הרע.

  • 2,500 ש"ח – שכר טרחת עורך דין.

  • 1,000 ש"ח – הוצאות משפט.

בית המשפט נתן משקל לחומרת הביטויים, אך גם להיקף החשיפה המצומצם של הפרסומים.

וכאן טמון לקח חשוב נוסף.

גם כאשר בית המשפט קובע שפרסום מסוים מהווה לשון הרע, אין משמעות הדבר שהפיצוי יהיה בהכרח גבוה. קביעת הפיצוי מושפעת ממכלול הנסיבות, ובהן חומרת הפרסום, היקפו והפגיעה הנלמדת מן הראיות.

לכן, יש להבחין בין שלוש שאלות שונות: האם הייתה לשון הרע? האם עומדת למפרסם הגנה? ומהו הפיצוי המתאים בנסיבות המקרה?


פרסום החורג מתחום הסביר בשל חומרת ההאשמות

מה אפשר ללמוד מפסק הדין?


פסק הדין מדגים מדוע חשוב להעריך תביעות לשון הרע בצורה עניינית, ולא רק על סמך תחושת הפגיעה של מי שהדברים נאמרו עליו.

אדם יכול להיפגע מאוד מאמירה מסוימת, ובכל זאת להיתקל בקושי להוכיח פרסום או לבסס עילת תביעה. מנגד, גם פרסום בפני קהל מצומצם עשוי להקים אחריות משפטית כאשר מתקיימים התנאים שבחוק.

יש לכך משמעות מעשית עבור מי שנקלע לסכסוך שכנים או לסכסוך אישי אחר: רצוי לתעד את הדברים בזמן אמת, לשמור ראיות לפרסומים ולהבחין בין דברים ששמע באופן אישי לבין דברים שלטענתו הופצו לאחרים.

ומצדו השני של המתרס, גם מי שמשוכנע שהצד השני נהג כלפיו באופן פסול צריך להיזהר לפני שהוא מייחס לו בפומבי מעשים פליליים או עובדות חמורות שלא ניתן לבסס.

חופש הביטוי מאפשר ביקורת, גם ביקורת נוקבת. הוא אינו מעניק חסינות אוטומטית מפני אחריות לפרסום לשון הרע.


ההצלחה בתיק – ומה שחשוב מעבר לתוצאה הכספית


בהליך זה הצליח משרדנו להביא לקבלת התביעה ביחס לפרסומים שהוכחו, לדחיית טענות ההגנה הרלוונטיות ולחיוב הנתבעת בפיצוי ובהוצאות.

אך החשיבות של ההכרעה אינה רק בסכום שנפסק.

בית המשפט הכיר בכך שהביטויים שהופנו כלפי התובע חרגו מגבולותיו של סכסוך שכנים והקימו אחריות לפי חוק איסור לשון הרע.

מבחינתנו, זהו גם הביטוי לתפקידו של ייצוג משפטי נכון: לברר מה ניתן להוכיח, להציג את התשתית הראייתית הנדרשת ולמקד את ההליך בטענות שיש להן בסיס משפטי.

בסופו של דבר, גם כשיחסי שכנות מתערערים והוויכוח הופך אישי, השם הטוב של אדם אינו הופך להפקר.


המאמר מבוסס על פסק דין שניתן בבית משפט השלום בבאר שבע בחודש מאי 2026, בהליך שבו ייצג משרדנו את התובע. פרטים מזהים הושמטו לשמירת פרטיות הצדדים. האמור מהווה מידע משפטי כללי ואינו תחליף לבחינה פרטנית של נסיבות כל מקרה.


משרד שי אנגלברג עוסק בייצוג תובעים ונתבעים בתחום לשון הרע והגנת הפרטיות. למידע נוסף על השירות המשפטי בתחום ניתן לעיין בעמוד לשון הרע והוצאת דיבה באתר המשרד.

תגובות


bottom of page