top of page

„חמאסניק” בוויכוח בפייסבוק: מתי כינוי גנאי הופך ללשון הרע?

תמונת הסופר/ת: Shai Engelberg
Shai Engelberg
27 ביולי 2025
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: 28 באוק׳

ויכוח פוליטי בפייסבוק מתחיל בעמדה על אירוע אקטואלי, ממשיך בתגובה עוקצנית ולעיתים מסתיים בכינויים אישיים. המשתתפים עשויים להניח שכולם מבינים את כללי המשחק: מדובר בוויכוח, הדברים נאמרים בכעס, ואיש אינו מתייחס לכל מילה כפשוטה.

אבל האם ההנחה הזו מספיקה כדי להתגונן מפני תביעת לשון הרע?

פסק דין של בית משפט השלום בירושלים עסק במשתתף שכינה אדם אחר „חמאסניק”, „תומך נוחבות” ו„תומך טרור”. התביעה התקבלה בחלקה. לצד האחריות שהוטלה על המפרסם, בית המשפט מתח ביקורת על התובע, שהציג רק חלק מההתכתבות והשמיט גם את דבריו שלו.

זהו מקרה שממחיש שני היבטים של תביעות לשון הרע: כינוי פוגעני אינו חייב להיתפס כתיאור עובדתי כדי להקים אחריות, וגם תובע שנפגע נדרש להציג את ההתרחשות במלואה.


political-facebook-defamation

מוויכוח על אמירה פוליטית להתקפה אישית


האירוע התרחש בנובמבר 2024 בקבוצת הפייסבוק „ממים של פוליטיקה”, שמנתה כ־28,000 חברים. בעקבות פרסומי ממים התפתח ויכוח על אמירה של פוליטיקאי בנוגע לחמאס ועל ההקשר שבו נאמרה.

התובע ביקש לברר את ההקשר ובהמשך טען שהאמירה הייתה לגיטימית בנסיבות שבהן נאמרה. הנתבע הגיב בכינוי „חמאסניק תומך נוחבות”, ובהמשך חזר על אמירות שייחסו לתובע תמיכה בחמאס ובטרור.

התובע לא נשאר חייב. הוא לעג לשמו של הנתבע, לאינטליגנציה שלו ובהמשך גם למראהו. במהלך ההתכתבות כתב שאולי יפנה לעורך דינו „בשביל הספורט”, והוסיף כי „כסף על הרצפה זה תמיד כיף”.

לבסוף הוגשה תביעה בסך 75,000 ש״ח, לצד בקשה לפרסום תיקון והבהרה.


„אף אחד לא באמת חשב שהוא חבר בחמאס”


אחת מטענות ההגנה הייתה שהקוראים לא היו מבינים את הכינויים כפשוטם. הנתבע טען שמדובר באמצעי רטורי, בקללה שנאמרה בלהט הוויכוח, ולא בטענה שהתובע חבר בארגון טרור.

בית המשפט לא התעלם מההקשר. הוא הבהיר שמשמעות הפרסום נבחנת באופן אובייקטיבי ובהתחשב במכלול הנסיבות. אולם הוא הבחין בין השאלה אם הקורא מאמין לכינוי במובנו המילולי לבין השאלה אם הכינוי עלול להשפיל, לבזות או להפוך אדם למטרה לשנאה וללעג.

ההבחנה חשובה: גם כאשר הקורא מבין שמדובר בגידוף, הביטוי עדיין עשוי לשאת מטען משפיל המצדיק אחריות. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע אינו מוגבל להאשמות עובדתיות שהקהל משתכנע באמיתותן.

בית המשפט התייחס גם לעיתוי הפרסום — כשנה לאחר טבח 7 באוקטובר ובעיצומה של המלחמה — ולמשמעות הציבורית והרגשית של הכינויים באותה תקופה.

אין בכך קביעה שכל קללה מקימה עילת תביעה. פסק הדין עצמו מדגיש שהבחינה תלויה בפרסום ובנסיבותיו. המסקנה המצומצמת והחשובה היא שהטענה „כולם הבינו שלא התכוונתי מילולית” אינה מסיימת את הבדיקה.


לוויכוח פוליטי יש הגנה רחבה, אך לא חסינות


בית המשפט הכיר במפורש במעמדו המיוחד של חופש הביטוי הפוליטי. גם לאופי הקבוצה ולכך שהדברים נאמרו במסגרת ויכוח פוליטי ניתן משקל.

עם זאת, הוא דחה את הטענה שהשתתפות בקבוצה שבה השיח בוטה משמעה הסכמה לספוג כל כינוי. העובדה שהתבטאות נאמרה במהלך ויכוח פוליטי אינה יוצרת כשלעצמה חסינות מתביעה.

גם ההגנות נבחנו בנפרד. הנתבע לא טען להגנת אמת הפרסום לפי סעיף 14 לחוק, שהרי עמדתו הייתה שלא התכוון לטעון לתמיכה ממשית בחמאס. הוא כן טען להבעת דעה על התנהגות התובע לפי סעיף 15(4).

בית המשפט לא קיבל את הגנת תום הלב בנסיבות המקרה, בין היתר לנוכח הסברו של הנתבע בדבר השימוש המכוון בכינוי כקללה ומתוך כעס. אין לקרוא זאת ככלל שלפיו כל אמירה כועסת שוללת תום לב; זו ההכרעה ביחס להתבטאויות ולגרסה שהוצגו בתיק.

ההקשר הפוליטי נותר רלוונטי גם לאחר קביעת האחריות: בית המשפט הביא אותו בחשבון בקביעת הפיצוי.


התובע זכה, אבל ההתכתבות המלאה פעלה גם נגדו


בכתב התביעה ובצילומי המסך שהוגשו עמו חסרו חלקים מהשיחה. בין היתר הושמטו אמירות שבהן התובע לעג לנתבע, וכן ההתייחסות לתביעה אפשרית כדרך לאסוף „כסף על הרצפה”. הנתבע הציג את החלקים החסרים.

בית המשפט ביקר את ההצגה הסלקטיבית והפנה לחובת בעלי הדין ובאי כוחם לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית, לפי תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

המסר המעשי חורג מהמקרה הזה: מי שמבקש סעד בעקבות שיחה ברשת צריך להיערך לכך שגם תגובותיו ייבחנו. השמטת החלקים הלא נוחים אינה מעלימה אותם, ועלולה להוסיף ביקורת דיונית למחלוקת המקורית.

עם זאת, עלבונותיו של התובע לא הובילו לדחיית התביעה. בית המשפט זכר שהנתבע היה הראשון שהטיח בו את הכינוי הפוגעני, והביא את התנהלות התובע בחשבון בשלב הפיצוי.


מדוע נפסקו 12,000 ש״ח מתוך תביעה של 75,000 ש״ח?


בקביעת הפיצוי נשקלו חומרת הביטויים, ההקשר הפוליטי והתנהלות שני הצדדים.

הנתבע לא התנצל. בית המשפט ציין שבהיעדר התנצלות, אין מקום להקלה מטעם זה לפי סעיף 19(4) לחוק. זהו דיוק חשוב: פסק הדין לא קבע „תוספת מחיר” נפרדת על סירוב להתנצל.

מנגד, נשקלו העלבונות שהטיח התובע והדרך שבה הציג את השיחה. גם דבריו על האפשרות להפיק כסף מההליך תמכו במסקנה שעוגמת הנפש אינה בהכרח בעוצמה הנטענת.

בית המשפט נמנע מלתת לאמירה הזו משקל מכריע, משום שהתובע לא נחקר עליה. הוא לא קבע שהתובע כלל לא נפגע או שהתביעה הייתה חסרת בסיס.

בסופו של דבר נפסקו 12,000 ש״ח פיצוי ובנוסף 3,000 ש״ח שכר טרחת עורך דין. אין לראות בסכום תעריף לכינוי מסוים: פסק הדין מדגיש שכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.


לפני שמגישים תביעה בעקבות ויכוח ברשת


כדי להעריך מקרה כזה, חשוב לשמור את השרשור המלא, את מועדי הפרסומים ואת ההקשר שבו נאמרו הדברים. מספר החברים בקבוצה אינו בהכרח מספר האנשים שראו את התגובה המסוימת, ויש להבחין בין היקף הקבוצה לבין הראיות לחשיפה בפועל.

צריך לבדוק גם את התנהלות שני הצדדים: מה קדם לכינוי, האם הוא חזר, כיצד הגיב הנפגע ומה נעשה לאחר מכן. שאלת האחריות ושאלת גובה הפיצוי קשורות זו בזו, אך אינן זהות.

במשרדי, בחינת תביעת לשון הרע כוללת את מלוא הפרסום ואת ההגנות האפשריות, לצד הסיכונים והיעד המעשי של ההליך. אמירה חמורה מצדיקה בדיקה רצינית; היא אינה מבטיחה את מלוא הפיצוי שנתבע.


נפגעתם מפרסום ברשת או קיבלתם דרישה לפיצוי בעקבות תגובה שכתבתם? ניתן לפנות למשרד לבחינת המקרה.


המאמר מבוסס על תאד״מ 77322-01-25 גולן שלומי נ׳ שני סמואל בנדיקט טופר השלישי, בית משפט השלום בירושלים, השופט רועי גרוסברגר, מיום 20.7.2025. הוא מציג מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ משפטי פרטני.


ויכוח פוליטי סוער בפייסבוק

תגובות


bottom of page