כשחופש היצירה פוגש את הזכות לשם טוב: בית המשפט קבע - סיפור פיקטיבי פגע באדם אמיתי

כשחופש היצירה פוגש את הזכות לשם טוב:

פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב עוסק בשאלה מרתקת וייחודית המצויה על התפר שבין ספרות, יצירה חופשית לבין זכותו של אדם לשם טוב. במקרה זה תובע אדם שטען כי ספר מתח שכתב מכר שלו מציג דמות "בדויה" שלמעשה מבוססת עליו ישירות—בתיאורים כה חמורים, עד שהם מהווים לשון הרע.

מה קרה?

הנתבע, סופר חובב, כתב רומן מתח בשם "ההונאה הבולגרית" שבו מופיעות דמויות שונות שיצר הנתבע ובהן גם דמות "הנבל" — עבריין בינלאומי, מסוכן, מתמרן, גנב, מרגל, בוגד, ואדם הנוקט אלימות ברוטלית. הדמות מתוארת כבעלת קשרים בכנסת ובמשטרה, מנהל ארגון פשע ומבצע עבירות חמורות הפוגעות בחבריו.

לטענת התובע, דמות "הנבל" מבוססת עליו, אך אין מדובר בקווים כלליים בלבד, אלא ש הספר כולל פרטים אישיים, מאפיינים, זהויות, אירועים ושמות החופפים לחייו ולזהותו האמיתיים—עד כדי כך שמי שמכיר אותו יכול לזהות אותו בקלות.

טענות הצדדים במשפט

• התובע: הספר מציג אותי כפושע, נוכל ובוגד—זהו לשון הרע. כל קורא שמכיר אותי יבין מי הדמות.

• הנתבע: הדמות בדויה לחלוטין; בספר הבהרתי שלא מדובר באדם אמיתי, וכל קשר למציאות הוא מקרי.

מה הכריע בית המשפט?

בהיבט הראייתי והעובדתי - הדמות אכן מבוססת ישירות על התובע, במידה שמאפשרת לקוראים להכירו. הכחשת הסופר "שהכול דמיוני" אינה מספיקה כשהטקסט כולל פרטים מזהים בעלי זיקה ברורה למציאות גם אם יש בהם שינויים קלים כדי להסוות זאת.

בית המשפט יישם את מבחן המכר הסביר וקבע שיש זהות כמעט מלאה בין דמות "הנבל" לבין התובע: שניהם ישראלים המתגוררים באירופה, שניהם מרצים באקדמיה בסופיה שבבולגריה, שניהם קשורים לחברה העוסקת בפשעי מחשב, שניהם עוסקים בנדל"ן בבולגריה ושניהם בעלי מאפיינים בריאותיים זהים (משקל, ניתוחים שעברו, מחלות כרוניות וכו').

בהיבט המשפטי ובבחינת עוולת לשון הרע, קבע בית המשפט שהתיאורים בספר הם פוגעניים, מבזים ומציגים את התובע כעבריין מסוכן. פרסום כזה—גם בתוך יצירה ספרותית—עלול לבזות אדם ולפגוע בשמו הטוב.

החוק אומנם מכיר בחופש הביטוי ובחשיבות חופש היצירה, אך אין "רישיון ספרותי" לפגוע באדם אמיתי באופן כה חמור.

בית המשפט הטיל על הנתבע פיצוי משמעותי בסכום כולל של 200,000 ש"ח הכולל רכיב פיצוי בגין לשון הרע בסך 150,000 ש"ח וכן רכיב פיצוי בגין פגיעה בפרטיות בסך 50,000 ש"ח.

מה אפשר ללמוד מזה?

פסק הדין, שהנו חריג מאוד בנוף הפסיקות בתחום דיני לשון הרע, מחדד כמה דברים חשובים:

1. יצירה ספרותית אינה חסינה מלשון הרע

גם רומן בדיוני לחלוטין עשוי להפוך לעוולה משפטית, אם הקורא הסביר יכול לזהות בו אדם אמיתי ושניתן להוכיח זיקה אמיתית בין אדם אמיתי לבין דמות בספר בדיוני.

2. שינוי שם לא תמיד מספיק

אם הסופר שומר על מאפיינים שניתן לקשר בקלות לאדם מסוים—הוא חשוף לתביעת דיבה.

3. כוונת היוצר פחות חשובה

המבחן המכריע הוא כיצד קורא סביר מבין את הדברים, ולא מה המחבר "התכוון".

4. כדאי להימנע מכתיבה על דמות אמיתית באופן שלילי ללא הסכמה

ספרות המבוססת על המציאות חייבת זהירות, במיוחד כשמעורבים יחסים אישיים.

בשורה התחתונה

פסק הדין מלמד שיעור חשוב לגבי חופש הביטוי ובמיוחד כשחופש היצירה פוגש את הזכות לשם טוב: הגבול בין "השראה" ובין "זיהוי פוגעני" הוא דק. מי שמתבסס על דמויות אמיתיות, גם ביצירה אמנותית, חייב לוודא שהקורא לא יוכל לזהות אותן—או לכל הפחות, שלא ייקשרו לדמות עבריינית או מבזה, אחרת הכותב עלול להיחשף לתביעת דיבה ולשלם פיצויים.

*אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, ובכל מקרה קונקרטי יש להיוועץ בעורך דין המומחה בדיני לשון הרע. ניתן ליצור קשר עם משרדנו לייעוץ ראשוני ללא עלות בטל' 053-2792529 או באמצעות הצ'אט באתר.