ברירת נתבעים בעייתית בתביעת לשון הרע - בית המשפט דחה תביעה כנגד גולש ששיתף כתבה עיתונאית בטוויטר

רקע

התובע, אלי ציפורי, הגיש תביעת לשון הרע נגד גולש שהפנה בטוויטר למאמר של גידי וייץ ב"הארץ", שעסק בהתנהגות התובע כלפי עיתונאים ואנשי משפט בבית-המשפט ברקע התנהלות הדיונים במשפט נתניהו ובכלל. התביעה לא הוגשה במכוון כנגד גידי וייץ או עיתון "הארץ", אלא רק נגד הגולש שהפנה לכתבה.

נימוק ראשון לדחיית התביעה – “ברירת נתבעים בעייתית ונטולת הצדקה בתביעת לשון הרע”

• בית-המשפט קבע שהתובע בחר להגיש את התביעה רק נגד מי שאינו מגובה בגוף תקשורת, תוך התעלמות מהמפרסמים המקוריים, תוך ברירת נתבעים בעייתית בתביעת לשון הרע.

• מהלך כזה יוצר שימוש לא הוגן בכוח התביעה ועלול להיחשב “תביעת השתקה”.

• נקבע כי המבחן של ברירת נתבעים בעייתית דומה למבחן של אכיפה בררנית והגנה מן הצדק במשפט הפלילי.

• משבחר התובע נתבע פרטי בלבד – זה מצדיק סילוק התביעה כבר על הסף.

נימוק שני לדחיית התביעה – הגנת “אמת דיברתי”

• הובאו ראיות רבות (תצהירים, תמונות, סרטונים) על כך שהתובע נהג לצלם בהתרסה עיתונאים, להצמיד מצלמה לפניהם, לקלל, לבזות ולהפריע לדיונים, בדומה לנטען כלפיו בכתבה ב"הארץ".

• עדים שונים – עיתונאים ואחרים – תיארו התנהגות שיטתית ומאיימת שהקשתה על עבודתם והשרתה אווירת פחד במסדרונות ובאולמות בתי-המשפט.

• ההתנהגות עולה כדי “הטרדה אחרת” לפי חוק הגנת הפרטיות, ואף מזכירה ברכיבים מסוימים “בילוש או התחקות”.

• לנוכח מכלול הראיות, הפרסום על כך שהתובע “משליט אווירת טרור ואלימות מילולית כלפי פרקליטים ועיתונאים” נמצא כמתאר אמת.

תוצאה

• שני הנימוקים (ברירת נתבעים בעייתית + הגנת אמת דיברתי) הביאו לדחיית התביעה במלואה.

• הודגש כי אין בפסק הדין הרשעה פלילית, אלא קביעה אזרחית לעניין ההגנות על פרסום.

• התובע חויב לשלם לנתבע 25,000 ש"ח הוצאות משפט לאור דחיית התביעה.