„רק ציטטתי, רק שאלתי”: הסרטונים על גיא פלג הובילו לפיצוי של כ־144 אלף ש״ח
עודכן: 2 בנוב׳
הוא חזר על האשמה שפרסם אדם אחר ושאל מדוע העיתונאי אינו תובע. בית המשפט בחן את המסר שהועבר לצופים — וקבע שהשאלות והרמיזות חיזקו את ההאשמה.
אדם מפרסם ברשת האשמה חמורה על מישהו אחר. אתם מעלים סרטון, חוזרים על הדברים ומוסיפים שאלה: אם ההאשמה אינה נכונה, מדוע אותו אדם לא מגיש תביעה?
לכאורה, לא המצאתם את הסיפור. אפילו ציינתם מי אמר את הדברים לפניכם. אבל מה יבינו הצופים — שאתם מדווחים על טענה, או שאתם רומזים שיש בה אמת?
השאלה הזו עמדה במרכז תביעת לשון הרע שהגיש העיתונאי גיא פלג נגד אלירן אברהם דהן. פסק הדין ממחיש כיצד ציטוט של אחר, בצירוף שאלות והערות, עלול להפוך לפרסום פוגעני שהמפרסם נושא באחריות לו.
ההאשמה הייתה של אדם אחר. הסרטונים נתנו לה במה נוספת
דהן, שהציג עצמו כעיתונאי, בלוגר ואושיית רשת, פרסם בטיקטוק ובאינסטגרם סרטונים שבהם חזר על האשמה בפדופיליה שהשמיע אדם אחר נגד פלג.
בחלק מהסרטונים הוא פתח בהכרזה על ההאשמה, ורק לאחר מכן ציין שמדובר בטענה של אותו אדם. בהמשך שאל מדוע פלג אינו תובע אותו ומוכיח את חפותו.
כך נוספה להאשמה המקורית רמיזה: אם פלג בוחר שלא לתבוע את המפרסם המקורי, אולי יש לכך סיבה שמחזקת את החשד.
באחד הפרסומים דהן אף פנה לפלג ושאל: „למה לא תבעת גם אותי?”
פלג הגיש נגדו תביעה בסך 500 אלף ש״ח.
כשהתביעה הגיעה, ההסבר היה אחר
בבית המשפט טען דהן שלא ביקש לקבוע שההאשמה נכונה. לדבריו, הוא ביקש לבקר את התנהלותו של פלג בבחירת האנשים שנגדם הגיש תביעות.
בית המשפט בחן את ההסבר מול הסרטונים עצמם ודחה אותו.
השופט יאיר חסדיאל קבע שהפתיחים, השאלות וההערות הנלוות יצרו אצל הצופה הסביר רושם שיש ממש בהאשמה. הדברים לא הסתכמו בהצגת העובדה שאדם אחר העלה טענה.
המשמעות נקבעה לפי המסר הכולל של הפרסום, ולא רק לפי ההסתייגות שהמפרסם בחר להוסיף לו.
גם התגובות לפרסומים הובאו בחשבון כחלק מהתמונה שתמכה במסקנת בית המשפט.
מדוע „רק ציטטתי” לא הספיק?
חזרה על דברים של אדם אחר יכולה להרחיב את תפוצתם ולהעניק להם אמינות נוספת. זה נכון במיוחד כשהמפרסם מגיע לקהל גדול או מציג את עצמו כמי שעוסק בדיווח ובבירור עובדות.
במקרה הזה, לדהן היו כ־44 אלף עוקבים בטיקטוק בלבד, והוא הציג את עצמו כעיתונאי וכאושיית רשת.
עם זאת, פסק הדין אינו קובע שכל דיווח על טענה של אחר אסור. יש הבדל בין דיווח ענייני על עצם העלאתה של טענה, כאשר יש לכך הצדקה ועומדים בתנאי הדין, לבין פרסום שמאמץ אותה או מוסיף לה משקל ואמינות.
כאן מצא בית המשפט שדהן חיזק את ההאשמה באמצעות אופן הצגתה. לכן, העובדה שהפנה למקור אחר לא הקנתה לו הגנה.
הצגת הפרסום כ"שאלה" אינו מבטל את המסר
שאלה יכולה לבקש מידע. היא יכולה גם להעביר מסר ברור בלי לנסח אותו כקביעה מפורשת.
בסרטונים שנדונו, השאלות על הימנעותו של פלג מתביעה השתלבו בחזרה על האשמה חמורה ובאמירות נוספות שעוררו חשד כלפיו. בית המשפט לא קיבל את הניסיון להציג זאת כביקורת נפרדת על מדיניות הגשת התביעות שלו.
גם בעדותו של דהן נמצאו אמירות משמעותיות: הוא העיד שאינו חושב שיש ממש בטענות, ובמקביל טען שאין זה מתפקידו לבררן.
בית המשפט דחה את הגנות אמת הפרסום ותום הלב, ומצא כוונה לפגוע. במסגרת זו ניתן משקל גם להמשך התנהלותו של הנתבע ולהיעדר התנצלות.
עצם הבחירה לנסח דברים כשאלה אינה מעניקה חסינות מפני אחריות ללשון הרע. צריך לבחון מה השאלה משדרת בתוך הפרסום שבו היא מופיעה.
כמה נפסק — ומדוע לא פיצוי נפרד על כל סרטון?
בית המשפט פסק לפלג:
143,980 ש״ח פיצוי, בתוספת ריבית כדין מיום הגשת התביעה.
35,000 ש״ח שכר טרחת עורך דין.
3,500 ש״ח החזר אגרה.
בסך הכול: 182,480 ש״ח לפני ריבית.
בנוסף, הורה בית המשפט להסיר בתוך שבעה ימים את הפרסומים שצורפו לכתב התביעה, בהתאם להוראה בפסק הדין. לא ניתן צו המחייב פרסום התנצלות.
אף שהיו כמה פרסומים, בית המשפט ראה בהם „אותה לשון הרע” לצורך הפיצוי הסטטוטורי, ולא פסק סכום נפרד בגין כל אחד מהם. מספר הפרסומים עדיין נלקח בחשבון בקביעת הפיצוי, לצד חומרת ההאשמה, היקף העוקבים וכוונת הפגיעה.
מה כדאי לבדוק לפני שמצטטים או מעלים סרטון?
המקרה רלוונטי גם למי שאינו עיתונאי או בעל עשרות אלפי עוקבים. פרסום חוזר יכול להופיע בפוסט, בסרטון תגובה או בהודעה בקבוצה.
לפני הפרסום כדאי לבחון מה ידוע לכם על אמיתות הטענה, מה ההצדקה להפצתה ומה מוסיפות המילים שלכם. האם אתם מציגים טענה בזהירות, או מזמינים את הקהל להסיק שהאדם שעליו מדובר אשם?
גם מי שנפגע מפרסום צריך לשמור את התוכן המלא. הפתיח, הכותרת, ההערות וההקשר עשויים להסביר מדוע אמירה שנראית מבודדת כ„שאלה” מעבירה בפועל האשמה.
נפגעתם מפרסום שמציג האשמות כרמיזות או כשאלות, או קיבלתם דרישה בעקבות תוכן שהפצתם? ניתן לפנות למשרד שי אנגלברג לבחינת הפרסום, ההגנות האפשריות ודרכי הפעולה המתאימות.
המאמר מבוסס על פסק הדין בת״א 56860-12-23 פלג נ׳ דהן, בית משפט השלום בבת ים, השופט יאיר חסדיאל, מיום 14.7.2025. המידע כללי ואינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני.





תגובות