top of page

ניסו לחסוך את דמי התיווך – ונדרשו לשלם 93,600 ש"ח. מתי מתווך זכאי לעמלה?

תמונת הסופר/ת: Shai Engelberg
Shai Engelberg
23 בינו׳ 2022
זמן קריאה 6 דקות

עודכן: 29 באוק׳

חתמתם על הסכם תיווך, אבל בסופו של דבר מצאתם את הקונה בעצמכם? אולי מדובר בחבר ותיק שכבר הכיר את הדירה? לפני שמחליטים שלא לשלם למתווך, כדאי להבין מה החוק באמת קובע – ומדוע התשובה אינה תמיד מה שחושבים.


דמי תיווך במקרקעין – הסכם תיווך ומפתחות דירה לצד פסק דין שחייב מוכרים בתשלום 93,600 ש"ח

יש רגע אחד בעסקת נדל"ן שבו גם אנשים רגועים לחלוטין מתחילים לעשות חשבון.

אחרי שמצאו קונה לדירה, סיכמו על מחיר והתקדמו לחתימת חוזה, מגיעה שאלת דמי התיווך. בדירה שנמכרת בשני מיליון שקלים, עמלה של 2% בתוספת מע"מ כבר מסתכמת בעשרות אלפי שקלים.

ואז מתחילות השאלות.

"רגע, אבל אני מצאתי את הקונה."

"המתווך בכלל לא היה בפגישה שבה סגרנו את העסקה."

"זה חבר שלי כבר שנים. למה שאני אשלם למתווך?"

לפעמים מדובר בשאלות לגיטימיות לחלוטין. לא כל מתווך זכאי לעמלה רק משום שפרסם נכס או החתים אדם על טופס. אבל, לפעמים הניסיון לחסוך את דמי התיווך מתברר כהחלטה יקרה במיוחד.


הדירה נמכרה לחבר ותיק. אז למה המוכרים חויבו בדמי תיווך?


בשנת 2018 החליטו בני זוג מפתח תקווה למכור את דירתם.

הם פנו למתווכים, חתמו על הזמנה לשירותי תיווך ועל הסכם בלעדיות לתקופה של כחמישה חודשים.

המתווכים החלו לעבוד: פרסמו את הדירה באתרי אינטרנט, ברשתות החברתיות ובעיתונות המקומית, הציבו שלט מכירה ופעלו לאיתור קונים.

כעבור כשלושה חודשים נמכרה הדירה תמורת שני מיליון שקלים.

אלא שהקונה לא היה אדם זר. הוא היה חבר ותיק של המוכרים, הכיר אותם במשך שנים ואפילו ביקר בדירה בעבר במסגרת יחסיהם החברתיים.

המוכרים טענו כי הקונה הגיע אליהם באופן עצמאי, ללא קשר לפעילות המתווכים. לשיטתם, לא הייתה הצדקה לשלם עמלה למי שלא הביא את הקונה ולא השתתף במשא ומתן שהוביל למכירה.

המתווכים חשבו אחרת, והגישו תביעה.

הסכסוך הגיע לבית משפט השלום בפתח תקווה, ובהמשך גם לבית המשפט המחוזי.

לאחר שהעניין הוחזר לבחינה מחודשת, התקבלה תביעת המתווכים, ובני הזוג חויבו בתשלום 93,600 ש"ח, נוסף על הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

אז כיצד קרה שאנשים שמכרו דירה לחבר ותיק נדרשו לשלם דמי תיווך כה משמעותיים?

כדי להבין זאת, צריך להכיר את הכללים.

מחלוקות על דמי תיווך הן חלק מהעולם הרחב של סכסוכים חוזיים, שבהם לא פעם קיים פער משמעותי בין מה שהצדדים סבורים שהוסכם ביניהם לבין משמעותו המשפטית של ההסכם. סכסוכים מסוג זה עשויים להתברר במסגרת הליכי ליטיגציה אזרחית ומסחרית, שבהם נבחנים ההתחייבויות החוזיות, התנהלות הצדדים והראיות.


חתמתם על טופס תיווך. האם זה מספיק כדי לחייב אתכם לשלם?


לא.


סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו–1996, קובע שלושה תנאים מרכזיים לזכאותו של מתווך לדמי תיווך:

  1. המתווך היה בעל רישיון תיווך בתוקף במועד הפעילות, או שחל עליו פטור מתאים לפי החוק.

  2. הלקוח חתם על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך, העומדת בדרישות החוק והתקנות.

  3. המתווך היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.

כלומר, עצם החתימה על הזמנת שירותי תיווך אינה מקנה בהכרח זכאות לעמלה.

גם מתווך בעל רישיון, שהחתים את הלקוח כדין, נדרש ככלל להראות כי היה הגורם היעיל להתקשרות.

מנגד, אדם אינו יכול להתעלם מהזמנה בכתב שעליה חתם רק משום שהתחרט על גובה העמלה.

כדאי גם לשים לב לפרטי ההזמנה: זהות הצדדים, תיאור הנכס, סוג העסקה, המחיר המבוקש בקירוב וגובה דמי התיווך, לרבות התייחסות למע"מ.


מה זה בכלל "הגורם היעיל"?


נניח שמתווך מציג לכם דירה.

אתם מתעניינים, אבל המחיר גבוה מדי, והמשא ומתן אינו מתקדם.

כעבור כמה חודשים אתם פוגשים את בעל הדירה באופן עצמאי, מחדשים את השיחות ולבסוף רוכשים את הנכס.

האם המתווך זכאי לדמי תיווך?

התשובה תלויה בשאלה אם פעולתו הייתה הגורם היעיל להתקשרות.

כבר בשנת 1976, בפסק הדין בע"א 275/76 קלוגמן נ' לוי, עמד בית המשפט העליון על כך שלא די בעצם קיומם של מגעים ראשוניים שיזם המתווך.

יש לבחון את הקשר הסיבתי בין פעולת התיווך לבין העסקה שנכרתה בסופו של דבר.

באותו מקרה דווקא נדחתה תביעת המתווך. אף שהוא היה מעורב במגעים מוקדמים, נקבע כי העסקה המאוחרת לא הייתה תוצאה של פעולתו.


המשמעות פשוטה: המתווך לא חייב בהכרח להיות האחרון שדיבר עם הצדדים לפני החתימה, אבל גם לא די בכך שהיה הראשון שיצר קשר ביניהם.

הפסיקה המאוחרת, ובפרט ע"א 2144/91 מוסקוביץ' נ' ביר, פיתחה את מבחני הגורם היעיל.

בין היתר, ניתן משקל לשאלות כגון מידת הדמיון בין ההצעות לעסקה, חלוף הזמן, רציפות המשא ומתן, זהות הצדדים ומעורבותם של גורמים נוספים.

אין מבחן טכני יחיד שמכריע בכל מקרה.

לפעמים מתווך שהציג נכס פעם אחת יהיה הגורם היעיל. במקרים אחרים, גם מעורבות ממושכת לא תספיק אם העסקה שנחתמה התגבשה באופן עצמאי לחלוטין.


ומה קורה אם חתמתם על בלעדיות?


כאן הכללים משתנים באופן משמעותי.

חוק המתווכים מאפשר ללקוח להעניק למתווך בלעדיות לטיפול בעסקת מקרקעין, בתנאים הקבועים בחוק.

בין היתר, נדרשת חתימת הלקוח על מסמך נפרד המאשר את הבלעדיות ואת תקופתה, והמתווך נדרש לבצע פעולות שיווק בהתאם להוראות הדין.

במכירת דירת מגורים על ידי אדם פרטי תקופת הבלעדיות מוגבלת בחוק, ואין פירוש הדבר שניתן להתחייב לבלעדיות בלתי מוגבלת.

הנקודה החשובה ביותר מצויה בסעיף 14(ב) לחוק.

כאשר מתווך בעל בלעדיות מבצע את פעולות השיווק הנדרשות, קיימת חזקה שלפיה הוא היה הגורם היעיל לעסקה שנכרתה בתקופת הבלעדיות.

מדובר בחזקה שניתנת לסתירה, ולא בזכות אוטומטית לעמלה בכל מצב.

אבל מבחינה מעשית, החזקה משנה את נקודת המוצא של הדיון.

במקום שהמתווך יצטרך להוכיח בכל מקרה ומקרה שהוא יצר את הקשר שהוביל לעסקה, עשוי הלקוח להידרש להציג ראיות לכך שהעסקה נוצרה באופן עצמאי ושפעילות המתווך לא הייתה הגורם היעיל.

וזו בדיוק השאלה שנבחנה במקרה של בני הזוג מפתח תקווה.


"אבל הקונה היה חבר שלנו!" – מדוע הטענה לא הספיקה?


בית המשפט לא התעלם מהקשר הקודם בין המוכרים לבין הקונה.

להפך, הוכח שהקונה הכיר את הדירה שנים לפני שנחתם הסכם הבלעדיות, ושכבר בעבר הוזכרה האפשרות שירכוש אותה.

אלא שהיכרות מוקדמת אינה זהה לעסקת מכר שהבשילה.

בית המשפט בחן את מכלול הנסיבות, ובהן כמה עובדות משמעותיות.

ראשית, המתווכים ביצעו פעולות שיווק שונות במשך תקופת הבלעדיות. הם לא הסתפקו בהחתמת המוכרים על מסמכים ובהמתנה לקונה.

שנית, מכירת הדירה התבצעה יותר משלושה חודשים לאחר תחילת הבלעדיות, ולא מיד לאחר החתימה על ההסכם.

שלישית, המוכרים לא החריגו מראש את הקונה הוותיק מהסכם הבלעדיות, אף שלטענתם היו ביניהם מגעים מוקדמים לגבי רכישת הדירה.

אבל הנתון המעניין ביותר היה דווקא התנהלות המוכרים לאחר המכירה.

בית המשפט התרשם שהמוכרים הסתירו מהמתווכים את העובדה שהדירה כבר נמכרה.

בשלב מסוים, כשבועיים לאחר שנחתם הסכם המכר, ביקש אחד המתווכים להציג את הדירה לקונה פוטנציאלי נוסף.

אילו המתווכים ידעו שהדירה כבר נמכרה, לא הייתה סיבה שימשיכו לנסות להציגה.

בית המשפט מצא גם קשיים וסתירות בגרסאות שנמסרו ביחס לאופן שבו הגיע הקונה לעסקה ולדברים שנמסרו למתווכים.

כל אלה הובילו למסקנה שהמוכרים לא הצליחו לסתור את החזקה החוקית בדבר היות המתווכים הגורם היעיל.


ומדוע חויבו המוכרים ב־4% ולא רק ב־2%?


זה אחד הפרטים החריגים והמעניינים בפסק הדין.

בהסכמים שעליהם חתמו המוכרים נקבעו הוראות הנוגעות לדמי התיווך במקרה שבו הדירה תימכר ללא מעורבות המתווכים במהלך תקופת הבלעדיות.

על פי ההסכמים, במצב כזה התחייבו המוכרים לשאת לא רק בעמלה שנקבעה בגין חלקם בעסקה, אלא גם בתשלום נוסף בשיעור השווה לדמי התיווך שהיו אמורים להתקבל מהרוכש.

בהתאם לתוצאה המשפטית ולנסיבות המקרה, בית המשפט חייב את המוכרים בדמי תיווך בשיעור כולל של 4% בתוספת מע"מ.

מאחר שהדירה נמכרה בשני מיליון שקלים, החיוב עמד על 93,600 ש"ח, לפי שיעור המע"מ שחל במועד העסקה.

בנוסף נפסקו הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 13,000 ש"ח, וכן הפרשי הצמדה וריבית כפי שנקבע בפסק הדין.

חשוב להבהיר: אין משמעות פסק הדין שכל מוכר דירה שחתם על בלעדיות עלול להתחייב אוטומטית בדמי תיווך כפולים.

התוצאה נבעה מהוראות ההסכמים הספציפיים שנחתמו ומקביעות בית המשפט בנסיבות אותו מקרה.


האם מותר לסגור עסקה ישירות עם בעל הדירה בלי לשלם למתווך?


בהחלט ייתכנו מקרים שבהם עסקה ישירה אינה מקימה חובת תשלום דמי תיווך.

נניח שמתווך הציג נכס, אך העסקה לא התקדמה, הקשר בין הצדדים נותק, ובהמשך נוצר מסלול עצמאי לגמרי שהוביל לעסקה שונה. ייתכן שהמתווך לא ייחשב לגורם היעיל.

גם אם לא מתקיימים התנאים החוקיים לזכאות לדמי תיווך, ובפרט דרישת ההזמנה בכתב, עשויה להתעורר בעיה בתביעתו של המתווך.

לעומת זאת, אם אדם הכיר נכס באמצעות מתווך, ניהל בעקבותיו משא ומתן, ואז החליט לסגור ישירות עם המוכר רק כדי להימנע מהעמלה, החלפת דרך ההתקשרות אינה מנתקת בהכרח את הקשר הסיבתי.

המשפט אינו בוחן רק מי נכח בפגישת החתימה, אלא כיצד נוצרה העסקה בפועל.

ובמקרה של בלעדיות תקפה, כאמור, יש להביא בחשבון גם את החזקה החוקית.

חשוב לזכור שגם כאשר קיימת מחלוקת משפטית אמיתית על דמי התיווך, יש לבחון את הכדאיות הכלכלית של ניהול ההליך. לעיתים ההוצאות הכרוכות בהתדיינות עשויות להפוך אפילו ניצחון משפטי לתוצאה כלכלית לא משתלמת. על ההבחנה הזו הרחבנו במאמר "לזכות בתביעה ולצאת בהפסד כספי".


שלושה דברים שכדאי לבדוק לפני שחותמים עם מתווך


הראשון הוא גובה העמלה ותנאי התשלום. יש להבין לא רק את שיעור דמי התיווך, אלא גם את ההגדרות בהסכם, לרבות תשלום מע"מ והנסיבות שבהן מתגבשת הזכאות.

השני הוא משמעות הבלעדיות. חשוב לבדוק את משך התקופה, פעולות השיווק שהמתווך מתחייב לבצע והאם קיימים רוכשים פוטנציאליים שכבר היו בקשר עם בעל הנכס ושיש מקום להתייחס אליהם במפורש מראש.

השלישי הוא ההבחנה בין פעילות המתווך לבין תוצאת העסקה. מצד אחד, מתווך אינו זכאי בהכרח לעמלה רק משום שהשקיע זמן בפרסום הנכס. מצד שני, לקוח אינו יכול להניח שהמתווך איבד את זכאותו רק משום שהעסקה נחתמה בסופו של דבר בלעדיו.

וכמובן, גם על המתווך עצמו חלות חובות מקצועיות וחובות גילוי, ואין בהסכם חתום כדי להכשיר כל התנהלות מצדו.


אז מי באמת זכאי לדמי התיווך?


שני פסקי הדין שהזכרנו מלמדים על שני צדדים של אותה מערכת משפטית.

בעניין קלוגמן, תביעת המתווך נדחתה משום שלא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש בין פעולתו לבין העסקה המאוחרת.

בעניין נסים נ' לוין, לעומת זאת, המוכרים חויבו בדמי תיווך משמעותיים אף שהקונה היה חבר ותיק שלהם, משום שבנסיבות המקרה לא הצליחו לסתור את החזקה הקבועה בחוק.

הלקח אינו שכל מתווך זכאי לעמלה, וגם לא שכל מי שמצא קונה בכוחות עצמו פטור מתשלום.

הלקח הוא שדמי תיווך אינם נקבעים לפי השאלה מי מרגיש שעשה יותר בעסקה, אלא לפי ההסכמות החוזיות, דרישות החוק, הקשר הסיבתי והראיות.

ולפעמים, דווקא הניסיון לחסוך את דמי התיווך הוא מה שהופך עסקת נדל"ן פשוטה לסכסוך משפטי יקר.


המאמר מבוסס, בין היתר, על ע"א 275/76 קלוגמן נ' לוי, ת"א 31819-06-18 נסים נ' לוין, הוראות חוק המתווכים במקרקעין והפסיקה בנושא הגורם היעיל. המידע כללי ואינו תחליף לבחינה משפטית של הסכם התיווך ונסיבות העסקה.

תגובות


bottom of page