גם כשיש עניין ציבורי — איפה עובר הגבול בפגיעה בפרטיות?
עודכן: 21 באוק׳
מאמר זה נכתב בעקבות פסק הדין בתביעת אפי נוה נגד הדס שטייף ואחרים
מידע אישי יכול להיות אמיתי, מסעיר ובעל חשיבות ציבורית — ועדיין, הדרך שבה הושג עשויה להקים אחריות משפטית.
פסק הדין בתביעתו של אפי נוה נגד הדס שטייף ואחרים ממחיש עד כמה חשוב לבחון בנפרד את השגת המידע, השימוש בו והפרסום לציבור.
ביום 5.10.2026 חייב בית המשפט המחוזי מרכז־לוד את שטייף ואת המדינה לשלם לנוה, ביחד ולחוד, 450,000 ש״ח בגין נזק לא ממוני מפגיעה בפרטיות. בנפרד חויבה שטייף ב־25,000 ש״ח בגין פוסט בפייסבוק. התביעות נגד חלק מהנתבעים האחרים נדחו.
ההבחנה בין רכיבי ההכרעה היא לב הסיפור המשפטי. היא מסבירה כיצד מידע בעל עניין ציבורי יכול להצדיק הגנה על פעולות של אדם אחד, ובה בעת להותיר אדם אחר חשוף לאחריות.

המידע שנחשף והדרך שבה הגיע לידי המפרסמים
במרכז ההליך עמד מידע שהופק ממכשירי טלפון ניידים שהיו בשימושו של נוה. לפי קביעות בית המשפט, שטייף הייתה מעורבת באופן פעיל בייזום ובקידום הפריצה למכשירים המוגנים בסיסמה, ובהמשך עיינה בחומרים, העתיקה אותם והעבירה אותם לאחרים לצורך תחקיר.
בית המשפט הכיר בחשיבות הציבורית של המידע. החשדות שעלו ממנו נגעו להתנהלות של בעל תפקיד ציבורי רב־השפעה ולתקינות הליכי מינוי שופטים. למרות זאת, נקבע שבנסיבות המקרה אין בעניין הציבורי כדי להקנות לשטייף הגנה מפני האחריות לפגיעה בפרטיות.
לגבי הנתבעים האחרים נבחנה תמונה שונה: הם לא השתתפו בהפקת המידע מן המכשירים, ובית המשפט בחן את ידיעתם ואת פעולותיהם לאחר קבלתו. לחלקם הוכרו הגנות והתביעות נגדם נדחו. המדינה חויבה מכוח אחריותה השילוחית למעשיה של שטייף.
זו הבחנה מעשית חשובה: כדי להעריך אחריות, צריך לדעת מה עשה כל אחד מהמעורבים, באיזה שלב ומה ידע באותו זמן.
הזכות לפרטיות מגינה גם מפני עצם החדירה
כשמדברים על פגיעה בפרטיות ברשת, קל לחשוב בעיקר על פרסום תמונה או הפצת התכתבות. אלא שהפגיעה יכולה להתחיל עוד לפני שהציבור ראה דבר.
טלפון נייד מכיל התכתבויות, תמונות ומידע שנמסר במסגרת יחסים אישיים ומקצועיים. עצם החדירה למידע, העתקתו והעיון בו עשויים לפגוע בשליטתו של אדם בחייו הפרטיים. בפסק הדין ניתן משקל מרכזי לפריצה למכשירים ולחיטוט בתוכנם.
בית המשפט מתח ביקורת גם על התנהלותו של נוה. עם זאת, הוא לא ראה בה הצדקה לפריצה ולא ייחס לו אשם תורם לפריצה עצמה.
המסר הוא שהערכת התנהגותו של הנפגע אינה פוטרת מבחינה עצמאית של המעשים שנעשו כלפיו. גם אדם שהתנהלותו ראויה לביקורת מוסיף להיות בעל זכויות.
האם מידע אמיתי מותר תמיד לפרסום?
אמיתות המידע חשובה מאוד, אך היא אינה מסיימת את הבדיקה. בדיני לשון הרע, גם הגנת אמת הפרסום דורשת עניין ציבורי. כאשר מדובר במידע פרטי, יש לבחון בנוסף את הפגיעה בפרטיות ואת ההגנות המתאימות לה.
פסק הדין ממחיש מדוע השאלה ״האם הדברים נכונים?״ אינה מספיקה כשלעצמה. צריך לבדוק גם כיצד הושג המידע, מי השתתף בהשגתו, מה נעשה בו והאם קיימת הצדקה לפגיעה בנסיבות המסוימות.
אין להסיק מכאן שכל מי שקיבל חומר ממקור אחר מוגן. גם קבלת המידע והשימוש בו טעונים בחינה. מנגד, אין לזהות אוטומטית את אחריותו של מי שקיבל מידע עם אחריותו של מי שהיה שותף פעיל לחדירה למכשיר.
הפוסט בפייסבוק נבחן בנפרד
לצד פרשת הטלפונים, בית המשפט בחן פוסט שבו כינתה שטייף את נוה ״תולעת אשפה״.
נקבע כי בנסיבות הפרסום מדובר בביטוי מבזה, ללא קשר ענייני לנושא שאליו צורף, וכי הוא משקף את המתח האישי בין הצדדים וחורג מן המידתיות הנדרשת. בגינו נפסקו 25,000 ש״ח.
אין בכך כלל שלפיו כל קללה מקימה זכות לפיצוי. ההכרעה נשענה על ההקשר ועל נסיבות הפרסום. בנוסף, אף שנקבע חוסר תום לב, בית המשפט לא מצא הצדקה לפסיקת כפל פיצוי.
חשוב גם לדייק בתוצאה: עיקר הפיצוי בתיק נפסק בגין הפגיעה בפרטיות. הצגת מלוא 475,000 השקלים כפיצוי על לשון הרע תחמיץ את ההבחנה שעליה נשען פסק הדין.
מה צריך לבדוק לפני שמנהלים תיק כזה?
מנקודת מבט של ניהול הליך משפטי, פסק הדין מדגים את החשיבות של בניית התיק סביב פעולות מוגדרות וראיות מתאימות.
תחילה יש למפות את השתלשלות האירועים: מי השיג את החומר, מי העתיק אותו, למי נמסר ומי פרסם. לאחר מכן יש להתאים לכל פעולה את העילה ואת הראיות הנדרשות להוכחתה. צילום מסך של הפרסום הוא לעיתים רק חלק מהתמונה.
כך גם בנוגע לנזק. במקרה זה נדחתה הדרישה לפיצוי על נזק ממוני. הנתונים על ירידה בהכנסות המשרד לא הספיקו להוכיח את הנזק האישי והסיבתי הנטען, בין היתר לנוכח גורמים חלופיים וקשיים בתשתית החשבונאית. הפיצוי בסך 450,000 ש״ח ניתן בגין נזק לא ממוני שהוכח והוערך באומדנה.
זו נקודה שכדאי לזכור עוד לפני הגשת תביעה: הוכחת מעשה פסול והוכחת הנזק שנגרם ממנו הן שאלות שונות, ושתיהן דורשות הכנה.
פסק הדין ניתן בבית המשפט המחוזי ואינו הלכה מחייבת של בית המשפט העליון. הוא מספק המחשה משמעותית למתח שבין פרטיות לעניין ציבורי, ולצורך לבחון כל שלב במסלול שעובר המידע.
לכן, לפני שמעבירים או מפרסמים מידע אישי של אדם אחר, ראוי לברר גם את מקורו ואת ההצדקה לשימוש בו. למי שפרטיותו נפגעה, הבירור המקביל הוא היכן התחילה הפגיעה, מי השתתף בה ואילו ראיות מאפשרות להוכיח זאת.
פרטי פסק הדין: ת״א 4585-02-19 אפרים נוה נ׳ הדס שטייף ואח׳, בית המשפט המחוזי מרכז־לוד, השופט אורן שוורץ, 5.10.2026. פסקאות בולטות: 111–148, 180–193, 211–222.
שי אנגלברג — משרד עורכי דין, ליטיגציה אזרחית, לשון הרע ורשויות מקומיות.
אין במאמר כדי להוות ייעוץ משפטי למקרה פרטני. לבחינת מקרה של פגיעה בפרטיות או פרסום לשון הרע, ניתן לפנות למשרד בטלפון או באמצעות טופס יצירת הקשר באתר.




תגובות