לשון הרע ברשת: סימני שאלה לא מגנים על שיתוף פרסום פוגעני

פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב מדגיש שוב – גבול חופש הביטוי ברשת החברתית עובר במקום שבו נפגע שמו של אדם. במקרה זה, בית המשפט קבע כי גולשת ששיתפה סרטון שקרי ומכפיש, שבו יוחסו לאיש ציבור מעשים פליליים חמורים, תשלם לו פיצוי בסך 160 אלף שקלים, לאחר שנקבע כי פעלה בכוונת זדון.

הסיפור מאחורי התביעה

הפרשה החלה כאשר הנתבעת שיתפה ברשתות החברתיות סרטון שבו נטען כי התובע – חבר הכנסת חילי טרופר – ביצע מעשים פליליים חמורים, ואף יוחס לו בסרטון כי תרם כליה כ "תשלום דמי שתיקה". הנתבעת צירפה קישורים, הוסיפה סימני שאלה וקריאה, וכתבה בעצמה פוסט המעודד את קוראיה "לבדוק בעצמם" את הטענות – מה שהגביר את הסקרנות והחשיפה. לטענתה, מדובר היה "רק בשיתוף" ו-"קריאה לדיון ציבורי", אך בית המשפט ראה בכך ניסיון מלאכותי להסתתר מאחורי ניסוח מתחכם.

בית המשפט: האחריות חלה גם על שיתוף פרסום פוגעני

השופטת קבעה כי אין הבדל מהותי בין פרסום מקורי לבין שיתוף פרסום פוגעני ברשת – שניהם מהווים הפצה של לשון הרע. כאשר אדם משתף תכנים פוגעניים, הוא למעשה יוצר עותק חדש של הפרסום המגיע לקהל עוקביו, ומרחיב את הנזק.

עוד הדגיש בית המשפט כי השימוש בסימני שאלה לא מגן על המפרסם:

“העלאת סימני שאלה אינה מאיינת את האחריות בגין הפרסום המכפיש.”

הנתבעת, כך נקבע בבית המשפט, לא האמינה בעצמה בתוכן הסרטון, לא בדקה את אמיתותו, ואף פעלה להגביר את תפוצתו. לכך נוספה העובדה כי כבר נתבעה בעבר בגין פרסום שקרי דומה – ואף פרסמה התנצלות פומבית – דבר שחיזק את המסקנה כי פעלה בזדון ובחוסר תום לב.

הפיצוי והמסר לציבור

בית המשפט פסק לטובת התובע פיצוי של 160,000 ₪, הכולל כפל פיצוי בגין כוונת זדון. בהחלטתו הדגיש כי גם כאשר מדובר באיש ציבור – אין בכך כדי להתיר הכפשות חסרות בסיס:

“שמו הטוב של איש ציבור הוא מנכסיו העיקריים, והכפשה מסוג זה עלולה להדביק בו צל כבד לאורך שנים.”

בנוסף נפסקו לטובת התובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ₪.

מה ניתן ללמוד מהמקרה?

הפסיקה הזו מצטרפת לשורה של פסקי דין שמבהירים מספר עקרונות:

• “שיתוף” הוא לא פעולה ניטרלית. כל מי שמפיץ תוכן ברשת נושא באחריות משפטית מלאה.

• סימני שאלה, אמירות עקיפות או “סתם תהייה” – אינם הגנה. בתי המשפט בוחנים את מהות המסר, לא את התחכום הלשוני.

• אי־בדיקה של העובדות לפני שיתוף עשויה להיחשב כחוסר תום לב.

• עבר פרסומי בעייתי (גם אם ישן) עלול להחריף את הפיצוי.

כיצד להימנע מתביעות לשון הרע מסוג זה?

• לא לשתף תכנים על אנשים מבלי לבדוק את אמיתותם ממקור מהימן.

• לא לכתוב פוסטים “מעורפלים” שמעלים חשדות כלפי אחרים – גם ניסוחים עקיפים עלולים להיחשב לשון הרע.

• אם נתקלתם בפרסום שקרי, לא להעביר אותו הלאה – דווחו או חסמו אותו.

• אם חלילה אתם צד שנפגע מפרסום כזה – פנו לייעוץ משפטי לפני כל צעד.

המסר מפסק הדין ברור: חופש הביטוי ברשת אינו חופש להכפיש. האחריות חלה גם על “שיתוף תמים”, והנזק לשמו של אדם עלול לעלות ביוקר.

*אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי.